מאיפה הדברים נאמרים
שרית פוגשת אנשים דרך מילים, הקשבה ונוכחות. העשייה שלה נולדת מתוך החיים עצמם — מתוך הורות, זהות, קהילה ומציאות אנושית שלא תמיד מסתדרת לפי הגדרות ברורות. היא לא מבקשת ללמד אחרים איך צריך להיות. היא נשארת בתוך השאלה, ויוצרת מרחב שבו אפשר להיות באמת.
דרך שאינה ליניארית
הדרך של שרית אינה מסלול אחד ברור. היא נעה בין כתיבה, שיחה ומפגש חי, ובין עולמות של חינוך, תרבות וקהילה. לא מתוך חיפוש אחר תשובות, אלא מתוך ניסיון מתמשך להיות נוכחת גם כשאין פתרון מיידי.
ניסיון שחי בתוך אנשים
במהלך השנים, שרית פעלה בתוך מערכות אנושיות מורכבות -חינוך, בריאות, רווחה וקהילה. היא עבדה עם ילדים ומשפחות, ליוותה צוותים חינוכיים וטיפוליים, והייתה שותפה לניהול ולהובלה של מסגרות שבהן חיים פוגשים אחריות יומיומית. העבודה הזו כללה החזקה של אנשים ברגעים רגישים של שינוי, קושי ומעבר בהורות, בבריאות, בגיל הרך ובגיל השלישי. מתוך המקומות הללו נולדה היכולת שלה להישאר גם כשאין פתרון מיידי, ולהחזיק מורכבות אנושית בזהירות, הקשבה ונוכחות.
לצד העשייה המעשית, שרית מגיעה מרקע אקדמי וחינוכי בתחומי חינוך, ייעוץ ארגוני והכשרת צוותים.
אני לא מגיעה לכאן כסופרת שיודעת.
אני מגיעה כאישה שחיה. כאמא. כמי שניסתה להבין ונשארה לא פעם בלי מילים. הכתיבה שלי לא נולדה מרצון לספר סיפור, אלא מהצורך לעצור רגע בתוך הרעש. להקשיב למה שמבקש להיאמר, גם כשאין לו שם ברור. זה לא מסע של תובנות גדולות, אלא של רגעים קטנים. כאלה שנראים שוליים, אבל משנים משהו מבפנים. ״נדנדות״ נכתב מתוך החיים עצמם מתוך הורות, מתוך תנועה, מתוך המקומות שבהם אי־הוודאות הופכת לחלק מהיום־יום. אני לא מחפשת לתת תשובות. רק להניח מילים במקום שבו לפעמים יש רק תחושה.
